פסק-דין בתיק ת"ק 43572-12-12

1.         ביום 16.9.12 אירעה תאונת דרכים בין רכב שהיה נהוג בידי התובע ובין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע ומאחר וכל אחד מהמעורבים בתאונה סבור, שהאחריות רובצת על זולתו, הגיש תחילה התובע מר ציון לרוס  (שייקרא להלן:"התובע") תביעה נגד הנתבע מר דוד בן סימון (שייקרא להלן:"הנתבע") לחייבו לשלם לו את נזקיו - לפי הרשום בכותרת התביעה-
בסך של 20,747 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 19,747 ש"ח,  שכ"ט שמאי בסך 1,000 ש"ח.

            בסיפא לכתב התביעה ביקש התובע גם לקבוע לו הוצאות נלוות, הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה, נסיעות ועוגמת נפש בסך 2,400 ש"ח.

            הנתבע הגיש תביעה שכנגד, נגד התובע בה ביקש לחייבו לשלם את נזקיו בסך של  5,750 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 4,050 ש"ח, שכ"ט שמאי 500 ש"ח, הפסד 2 ימי עבודה בסך 1,200 ש"ח.

2.         א.         הטענות אותן מעלה התובע כנגד הנתבע הן, שהנתבע יצא מחניית ביתו בנסיעה לאחור בצורה רשלנית ופגע ברכב התובע.

            ב.         הטענות אותן מעלה הנתבע כלפי התובע הן, שרכב הנתבע עמד באופן מוחלט בפתח חניית ביתו, מבלי לנוע, עד אשר הגיע התובע בנהיגה מהירה ורשלנית מכיוון מערב לכיוון מזרח ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע.

3.         השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים במשפט זה היא : האם רכב התובע נפגע בעת שהנתבע נסע לאחור או שמא יש לקבל גרסת הנתבע, שרכב התובע נפגע תוך כדי שהוא פגע ברכב הנתבע בהיותו עומד בחנייה מבלי לזוז כלל.

            על מנת להכריע בשאלה זו, בחנתי טענות הצדדים - כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אשר צורף לכתבי הטענות ולזה שהוגש במהלך הדיון, הנני מחליט כדלקמן:

א.         א)        מה שעולה מחומר הראיות הוא, שהנתבע עצמו לא היה במקום בעת האירוע וגם הגב' סימה בן סימון- אחותו של התובע- (להלן:"גב' בן סימון") גם היא לא הייתה בעת האירוע. לטענתם, מי שהיה במקום, ברכב הנתבע הוא מר מרדכי בן סימון, אביו של הנתבע (להלן:"מר בן סימון") (ראה עדות הנתבע בעמ' 1 לפ', ש', 25- 26 בעמ' 2 לפ',ש' 19- 20 וראה עדות הגב' בן סימון בעמ' 3 לפ',ש' 8).

            גב' בן סימון לא ראתה את האירוע אלא יצאה מביתה לאחר ששמעה חבטה ופגשה את התובע ולטענתה, היא הריחה ממנו אלכוהול - אם כי התובע מכחיש טענה זו וטוען שהוא כלל לא שותה. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 9- 12 ועמ' 1לפ',ש' 17- 18).

            למרות זאת, חשוב לציין את עדותו של הנתבע, ממנה עולה, כאילו עדות זו באה מידיעתו האישית וכאילו ראה את הנעשה, אך בסופו של יום מתברר, שעדותו של הנתבע היא עדות שמיעה.

                        ב)         מעניין גם לציין, שבכתב ההגנה, שהוא גם כתב התביעה שכנגד, לא טוען הנתבע כלל, שהוא לא היה במקום האירוע, אך למרות שמתברר במשפט, שהוא לא היה שם, בכל זאת ידע לומר, שהתובע הגיע בנהיגה מהירה ורשלנית במעלה הרחוב, כאשר אינו מייחס משנה זהירות למצב הדרך , ידע לומר שכיוון נסיעתו של התובע היה ממערב למזרח וידע לומר שהתובע, פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע.

                                    כל זאת ידע הנתבע לומר, מבלי שיהיה במקום.

ב.         א)        הנתבע גם ידע לומר, שאביו המתין ברכב, עד לפינויה של חנייה חיצונית סמוכה, שאותה ביקשה שכנתו לפנות, מאחר ולא היה באפשרותו להחנות את רכב הנתבע בחניה הפנימית בבית.

            עדותו של הנתבע היא עדות שמיעה ולא רק שניסה לתאר את ששמע ממר בן סימון ומגב' בן סימון, אלא הוסיף גם משלו ואף חיווה דעתו בהסתמך על התמונות שהוצגו. (ראה עדותו המשתרעת על פני עמ' 1- 2 לפ' וראה מסעיף 4 - 8 לכתב ההגנה - תביעה שכנגד).

                        ב)         גב' בן סימון העידה, שבעת שיצאה מביתה, היה מר בן סימון בקרבת מקום והיה מחוץ לרכב. בעת שיצאה היא ראתה פגיעה בשני הרכבים. (עמ' 3 לפ',ש' 12- 13).

4.         א.         לאור התייחסות בית המשפט לעדויות הנ"ל, כאשר אף אחד מהם לא ראה את האירוע ולא היה במקום ממש בעת האירוע, הרי שבמקרה זה העדויות של מר בן סימון ושל התובע הן העדויות העיקריות שעליהן יכול בית המשפט להשתית את ההכרעה בפסק דין זה - זאת כמובן בהתייחס לעובדה, שלעניין אופן קרות האירוע עצמו, מצויות בפני עדות מול עדות - עדותו של התובע מול עדותו של מר בן סימון, כאשר כ"א מביא גרסה שונה ומשאירה עדיין מחלוקת בין הצדדים בשאלה מתי נפגעו הרכבים: עת שמר בן סימון נסע לאחור או עת עמד רכב הנתבע ותוך כדי עמידת הרכב הגיע רכב התובע ופגע ברכבו העומד של הנתבע.

            ב.         לאור העדויות שהובאו בפני והיות ועדויות התובע ומר בן סימון הן סותרות זו את זו, עיינתי גם בראיות הנוספות שבתיק בית המשפט ולאחר בדיקת כל הראיות לעומקן, הגעתי למסקנה, שדין תביעת התובע להידחות ודין התביעה הנגדית להתקבל - זאת מהנימוקים הבאים:

                        א)        אני מאמין למר  בן סימון, שבעת ההתנגשות עצמה היה רכב הנתבע בעמידה ואילו התובע הוא זה אשר פגע ברכב הנתבע.